החלטה בתיק בש"פ 5988/03

1.        העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של קשירת קשר לסיוע לאויב, עבירה לפי סעיף 92 וסעיף 99 סיפא לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין), מגע עם סוכן חוץ, עבירה לפי סעיף 114 לחוק העונשין, ומסירת ידיעה לאויב, עבירה לפי סעיף 111 מציעתא לחוק העונשין. על-פי הנטען בכתב-האישום, קיים העורר במשך כשנתיים וחצי קשר רצוף עם פעיל בארגון התנזים של הפת"ח בשם אחמד אל עבושי (להלן: אל עבושי), שהינו תושב ירדן. בתחילת 2003, הציע אל עבושי לעורר לסייע לארגון הפת"ח, והעורר נתן את הסכמתו לכך. המשימות שהטיל אל עבושי על העורר על-פי הנטען בכתב-האישום, היו:

א. איסוף מידע על אנשים מהמגזר הערבי המשתפים פעולה עם כוחות הביטחון בישראל ומסירת שמותיהם.

ב. מסירת שמו של ערבי ישראלי היכול לעזור לארגון הפת"ח באיסוף מידע ובפעולות נוספות.

ג. ביצוע סיור בצפון הארץ, באזור שבין חמת גדר לגבול עם סוריה, ודיווח על מקומות חדירה קלים לישראל וכן על כל תנועה חריגה של כוחות צה"ל באזור הצפון, לצורך חדירה קרובה המתוכננת מסוריה לישראל.

           עוד נטען בכתב-האישום כי העורר מסר לאל עבושי שם של ערבי ישראלי מהיישוב עראבה, המוכר לו כבעל דעות לאומניות, כמי שייתכן ויסכים לסייע לארגון הפת"ח, ולבצע פעולות עבורו. העורר שוחח עם אל עבושי תוך שימוש במילות קוד שנקבעו ביניהם, ובאחת השיחות הללו, דיווח לאל עבושי על תנועה חריגה של כוחות צה"ל בצפון, תוך שימוש במילת הקוד המוסכמת "התגעגעתי אליך".

2.        עם הגשת כתב-האישום, הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אפל-דנון) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את האישומים המיוחסים לעורר. עוד קבע בית-המשפט כי לנוכח העבירות בהן מואשם העורר קמה חזקת מסוכנות סטאטוטורית מכוח סעיף 21 (א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), וכי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, נוכח החשש להמשך ביצוע מעשים הפוגעים בביטחון המדינה ונוכח החשש לשיבוש מהלכי משפט והימלטות מאימת הדין.

3.        כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפניי, ובו מעלה העורר שורה של טענות, המופנות הן כנגד נימוקי בית-המשפט המחוזי לעניין המעצר, והן לעניין תקינות ההליך, ומשליכות, לטעמו, על שאלת המעצר.

           שני פגמים מעלה העורר לעניין תקינות ההליך ואלו הם:

א. נפל פגם היורד לשורש העניין בהקראת כתב-האישום לעורר על-ידי הרכב בראשותו של סגן הנשיא א' אמינוף, משום שסגן הנשיא פסל עצמו מלדון בתיק, קודם לאותה הקראה.

ב. אישור היועץ המשפטי לממשלה הנדרש במקרה זה לצורך הגשת כתב-אישום, לפי סעיף 123 לחוק העונשין, ניתן בהעתק צילומי, מבלי שצורף אליו כתב-האישום.

           לא מצאתי ממש, על-פני הדברים, בטענה הנוגעת לאישור היועץ המשפטי לממשלה ומקובלים עלי בהקשר זה נימוקי בית-משפט קמא בהחלטתו מיום 27.4.2003, בקובעו כי ניתנה הסכמה בכתב מאת היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב-האישום שבכאן, על-פי המסמך שהוצג, הנתמך בהצהרת באת-כוח המדינה בפניו. הטענה כאילו הסכמת היועץ המשפטי לאו הסכמה היא משום שהמסמך הועבר בפקסימיליה, מוטב היה לה אילו לא נטענה בפני בית-משפט קמא ואין היא אלא ניסיון להיאחז בקש כדי למצוא פגם בהליך, ללא הצדקה עניינית.

4.        אשר להקראה. סעיף 60 לחוק המעצרים קובע כי:

"נאשם שלאחר הגשת כתב האישום נגדו היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום, תקופה המצטרפת כדי 30 ימים ומשפטו לא החל, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה, ואולם רשאי בית המשפט לדחות את מועד תחילת המשפט, בלא שישוחרר, ל30 ימים נוספים, אם ביקש זאת הנאשם או סניגורו".

           במקרה שלפנינו טוען העורר, כי ההקראה שבוצעה הינה כאין וכאפס משום שסגן הנשיא אמינוף פסל עצמו, טרם ביצוע ההקראה, מלדון בתיק, ולא ניתן היה לבצע את ההקראה על-ידי הרכב שהוא יושב בראשו. מכאן מבקש העורר להסיק כי משפטו טרם החל וכי משחלפו למעלה משלושים ימים מאז מעצרו, יש לשחררו.

           עיון בפרוטוקול הדיון מיום 25.5.2003 מלמד, כי טענת הפסלות אכן הועלתה על-ידי בא-כוח העורר בפתח הדיון, שהיה מיועד להקראת כתב-האישום בפני העורר. מיד לאחר שהועלתה טענת הפסלות, ציין בא-כוח המשיבה כי הוא עומד על כך שההקראה תתקיים בו-ביום, מפני שמרוץ שלושים הימים עומד להסתיים ואילו בא-כוח העורר התנגד לקיום ההקראה וטען כי המותב בהשתתפותו של סגן הנשיא אמינוף, שכבר הביע את דעתו שעליו לפסול את עצמו מלדון בתיק, אינו כשיר לבצעה.

           באותו שלב, ולמרות התנגדותו, הוקרא כתב-האישום לעורר על-ידי כבוד השופט ז' הווארי (ראו ההערה הרשומה בעניין זה בע' 4 לפרוטוקול הדיון מול השורה 19), ובתגובה אמר העורר:

כתב-האישום הוקרא לי על ידי בית המשפט ולאחר שהבנתי את תוכנו תשובתי הינה: אין לי מה להשיב לכתב האישום בשלב זה.

           לאחר הדברים הללו, ניתנה החלטת בית-משפט קמא בה צוין, כי בקשת הפסילה הופנתה כלפי אב בית-הדין בלבד, להבדיל משני חברי ההרכב האחרים, וכי אב בית-הדין אכן מוצא לנכון לפסול עצמו מן הדיון בתיק, לאחר שנחשף לכל חומר החקירה הנוגע לעניין במסגרת ערר על המעצר. עוד צוין באותה החלטה כי:

מכיוון שהתיק נפתח בתאריך 27/04/03 וההקראה חייבת להעשות עד מחרתיים, אנו מבצעים את ההקראה לנאשם